פסק-דין בתיק ע"א 9321-11-10

            השופט ד"ר קובי ורדי:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת אירית מני-גור) מיום 6/9/10 בת.א 8040/06.

העובדות והמחלוקות

1.         מדובר בתביעה שטרית. המערערת- היא התובעת, אוחזת בשיק ע"ס 500,000 ש"ח שזמן פרעונו 30/9/05 (להלן: "השיק"), שחולל מחמת הוראת ביטול שניתנה ע"י המשיבה, שיק שנמשך ונחתם ע"י המשיבה, שהגישה התנגדות לביצועו.

המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השיק עקב פגם במסירה שכן לטענתה השיק נמסר למר עומר שאער (להלן: "שאער") במסגרת עסקים, נגנב ממנו, ונמסר למערערת ע"י הגנב בידיעה שהשיק גנוב, כאשר לחלופין נטען כי ייתכן והשיק נגנב משאער ע"י המערערת. כן נטען כי כנגד השיק שנגנב נמסרו שיקים חלופיים שנפרעו ע"י שאער.

2.         המשיבה טענה כי השיק נגנב ממשרדו של שאער ע"י אדם בשם מאהר (שנפטר ב-3/10/05) שמילא את שמו בשם הנפרע בשיק (שנמסר ריק לשאער (שהינו בעל חברה העוסקת בשיווק סחורות חקלאיות בשטחי יו"ש) ומאהר נתן את השיק לאחיו שהעבירם למערערת, שידעה כי קיבלה ממאהר שיקים גנובים.

3.         המערערת טענה שהייתה בקשרי מסחר עם מאהר ואחיו של מאהר נאצר, וכי ביום 1/9/05 מסר לה נאצר שני שיקים משוכים ע"י המשיבה לפקודת מאהר, שיק אחד ע"ס 250,000 ש"ח למועד 3/9/05 והשיק השני - השיק נשוא הערעור, כשמאהר קיבל את השיקים הנ"ל משאהר.

המערערת קיבלה את שני השיקים ונתנה למאהר תמורתם 140,000 דולר. השיק הראשון ע"ס 250,000 ש"ח חזר בגלל בעיה בהסבה, ונפרע לאחר שהופקד שנית, ואילו השיק השני חזר מבלי שנפרע מחמת הוראת ביטול, ומאהר שהבטיח לדבר עם המשיבה נפטר לפתע.

פסק הדין של בית משפט קמא

4.         בית המשפט קיבל את גירסת ההגנה של המשיבה כגירסת אמת וקבע שהשיק נגנב משאער ולא נמסר על ידו לאף גורם.

זאת, בהתבסס בין היתר, על עדות שאהר המחוזקת במודעה בעיתון שפרסם שאהר על גניבת השיקים וכן תצהיר חתום בפני הקאדי המאמת פרטים אלו, תוך קביעה שעדותו של שאהר הינה אמינה והוא מקבל את גירסתו לגבי גניבת השיקים, כאשר המשיבה נתנה לשאהר שיקים חלופיים ע"ס 1 מליון ש"ח שנפרעו, לאחר ביטול השיקים שנגנבו.

לכן, קבע בית המשפט כי השיק נגנב ע"י מאן דהוא ונמסר למערערת במרמה, ולכן היה די בכך כדי לדחות את התביעה, שכן נפל פגם במסירה ואין מסירה כדין עקב זאת שמדובר בגניבה.

5.         מעבר לצורך, בחן בית המשפט את טענות המערערת לאחיזה כשורה וקבע שיש ספק לגבי תום לבה של המערערת, כשעל המערערת היה לשים לב לעובדה כי שמו של הנפרע בשיק נכתב בשפה הערבית, כאשר השיק נמשך בעברית, ושם הנפרע מאהר מצוי במקום בו הוסרה המילה "לפקודת" ונשארה האות "ל" בלבד, דבר המעיד על כוונת המושך להגביל את הסחרות, ומן הראוי שהמערערת הייתה בודקת פרט זה עם המשיבה טרם קבלת השיק.

בנוסף, פורסמה מודעה בעיתון ע"י שאער לגבי גניבת השיקים והידיעה נפוצה במהירות בכל רחבי טול כרם, והמערערת הייתה צריכה להיות זהירה עקב השמועות ולבדוק את השיקים מול שאער בנוסף למשיבה, כאשר המערערת לא הוכיחה כי המועד הרשום על גבי שטר ההפקדה (1/9/05) הינו אכן המועד המקורי, כאשר מסמך ההפקדה שהציגה המערערת הינו מחשיד ובלתי אמין.

בית המשפט קבע כי אף התמורה שנתנה המערערת למאהר מעוררת חשד כך שלא הוכחה שניתנה תמורה בת ערך עבור השיק, כאשר המערערת אף לא המציאה את עדות אחיו של מאהר - נאצר, בלא הסבר משכנע לכך, ולא נעשה ע"י המערערת די כדי להתחקות אחר עסקת היסוד של מאהר בגינה קיבל את השיק.

בסופו של יום קבע בית המשפט כי המשיבה הוכיחה כי השיק לא נמסר ע"י שאער אלא נגנב מחזקתו ע"י מאן דהוא, והגיע לידי מאהר שמילא את שמו בשם הנפרע והסב את השיק שלא כדין לידי המערערת, ולפיכך דין התביעה להידחות.

טענות הצדדים

6.         לטענת המערערת טעה בית המשפט בקביעתו שהשיקים נגנבו משאער, שכן המשיבה לא הרימה את הנטל להוכחת הגניבה והשיקים לא נגנבו משאער אלא נמסרו ע"י שאער למאהר כששם הנפרע בהם ריק, כפי שנמסרו כך שיקים לשאער (ריקים), כדי שיוכל לסחר בהם בגדה, והם אכן סוחרו על ידו למאהר.

7.         לטענת המשיבה, מדובר בקביעות עובדתיות חד משמעיות וקביעות בענייני מהימנות של בית משפט קמא, שאין להתערב בהן, כאשר הוכח גם הוכח כי השיק נגנב ולכן די בכך לדחות את התביעה, מה גם שהוכח, מעבר לצורך, כי המערערת ממילא אינה אוחזת כשורה.